מבנה פוליוקסי -מתילן וביצועים
פוליוקסימתילן (POM) מציג מאפייני ביצועים מדהימים בעיקר בגלל הצפיפות הגבוהה והגבישות הגבוהה שלו. מאפיינים אלה תורמים לקשיותו יוצאת הדופן, קשיחותו, יציבות ממדית, עמידות לעייפות ועמידות כימית. הצפיפות הגבוהה והגבישות מגבילים למעשה את התנועה של רגעי הדיפול בקשרי ה- CO של השרשרת המולקולרית, המעניקה בידוד חשמלי מצוין ותכונות דיאלקטריות ל- POM.
עם זאת, קבוצות הטרמינל של POM כוללות מבנה חצי-אצטלי, המשפיע על היציבות התרמית שלו. בטמפרטורות בסביבות 100 מעלות, קבוצות הקצה החצי-אקטאליות יכולות להיפטר בהדרגה, מה שמוביל לירידה בהתנגדות החום. כאשר הוא מחומם לכ -170 מעלות, POM יכול לעבור חמצון אוטומטי לאורך השרשרת המולקולרית, ולשחרר פורמלדהיד. לאחר מכן מחמצן פורמלדהיד זה לחומצה פורמית בטמפרטורות גבוהות ובנוכחות חמצן. חומצה פורמית מאיצה את השפלה של POM, ומחייבת את השימוש במייצבי חום, נוגדי חמצון ובולמי פורמלדהיד במהלך עיבוד שרפים הומופורמאלדהיד.
פורמלדהיד משותף-פולימר, המכיל כמות מסוימת של קשרי CC בשרשראות המולקולריות שלה, מציע יציבות תרמית משופרת בהשוואה להומופורמאלדהיד. קשרי ה- CC עוזרים להפחית השפלה חמצונית, ולשפר את היציבות התרמית של הפולימר. עם זאת, גם הומופולימר וגם קופולימר פורמלדהיד מראים מגבלות מובנות ביציבות תרמית וחמצונית, שיש לנהל בקפידה במהלך העיבוד והיישום.